“אנחנו הדס וסער - הוגים, יוזמים, יוצרים ובונים מרחבים -
מחברים בין אנשים, ערכים וחיים ברי קיימא.”
We are Hadas and Saar -
We integrate, initiate, create, and build -
spaces that connect people, values and sustainable living.
כשמשהו בפנים מפסיק להחזיק
זה קרה לי בסופר - רק אחר כך הבנתי שזה התקף חרדה
.jpg)
"מתחת לפחדים שלנו ניתן למצוא את העצב...
זו תחילת הדרך להשתחרר מהם."
משהו התחיל - בלי אזהרה
.jpg)
רציתי לספר לכם על משהו
שרק בדיעבד הבנתי שהיה התקף חרדה.
כן, כן.
לא ידעתי.
כי אף פעם לא חוויתי דבר כזה לפני.
לא היו אזעקות.
לא פיצוצים.
גם לא פלאשבק מהצבא.
הטריגר שלא נראה כמו טריגר
אצלי הטריגר היה, מסתבר -
כסף.
או יותר נכון, החוויה של חיסרון בו.
היינו בפורטוגל במצב תזרימי קשוח.
בארץ מלחמה והעסקה למכירת המתחם קרסה,
עזבו…
הכל קרס.
כשהמציאות סוגרת עליך
לא הצלחתי למצוא שום קרן אור,
שום רעיון יצירתי.
הרגשתי שאני טובע.
כגודל הציפיות שבניתי בתוכי, (להוביל ולתמוך במשפחה)
מול מציאות שהרגישה כמו סיפור קפקאי.
הדס ואני היינו מאוד ירודים.
אנחנו מכירים מה זה להיות מאוד מבואסים.
מכירים את זה טוב.
אבל -
החיים לא מפסיקים כשמבואסים
היה לי ברור שאמשיך לתפקד.
כי אין ברירה…
בתפקוד גרוע, לקוי,
אבל חייבים.
הרגע שבו משהו נשבר
אני יותר ריאלי מהדס,
אז בד"כ הוצאות כסף זה אצלי.
לכן יצא הרבה פעמים שאני נכנסתי לסופר כשהדס והילדים חיכו באוטו
גם כי הספרדית שלי אפשרה לי לתקשר טיפונת עם הפורטוגלים.
וככה, בלי ששמתי לב -
מרוב עומס רגשי והרגשת מסכנות כללית,
משהו חד ועוצמתי
הנכיח את עצמו.
בהתחלה חשבתי שאני פשוט לא מרוכז.
אח"כ שזה בגלל ההתבאסות מהכסף.
ניסיתי להתחמק מזה.
זה לא עבד.
ואז
באחת הפעמים
נכנסתי לסופר עם רשימה
ידעתי שאני צריך לבדוק מחירים,
אבל כשניסיתי לקרוא את המחירים -
לא הצלחתי להבין את המספר.
ממש לא הצלחתי לגרום לשכל שלי לפענח את הספרות.
לא הבנתי כלום.
הייתי מזועזע.
ידעתי שזה לא קשור לראייה.
ניסיתי שוב.
לא הצלחתי.
זה פשוט נעלם.
כאילו מישהו הוריד את האופציה הזו מהמערכת.
ממש נכנסתי לבלבול חושים.
הגוף צועק — ואין מילים
.jpg)
יצאתי מבוהל מהסופר וסיפרתי להדס שמשהו לא טוב קורה לי.
היא מכירה אותי, יודעת שאני לא נוהג להתבכיין.
היא נכנסה במקומי ואני ביקשתי מהילדים שיישארו ברכב…
הייתי חייב אוויר.
לא רק אוויר לריאות, אוויר ללב שניסה לומר לי משהו.
הכל התערבל,
אז לא יכולתי להקשיב לו -
רק שמעתי רעש.
חזק.
הכל חוזר לשגרה — חוץ ממני
הזמן מיד אחר כך הרגיש דביק ומעורפל.
לא באמת הבנתי מה קרה.
זכרתי שכשיצאתי מהסופר הרגשתי שהתחושה הנוראית נעלמה.
נסענו לבית.
נהגתי כרגיל, הכל כרגיל,
אבל משהו מאד לא רגיל קרה לי.
כמעט ולא יכולנו לשוחח בינינו כי הילדים כל הזמן נכחו סביבנו.
ואני - ניסיתי לעבד את החוויה או לפחות לנסות להבין למה היא קשורה.
להבין מה קרה לי
בימים שאחרי העברתי את הסיטואציה בראש שוב ושוב.
כמטפל, יש לי כלים לעיבוד חוויות רגשיות קשות וגם להדס, כמטפלת בעצמה.
לכם בטח כבר די ברור בשלב הזה,
שמה שחוויתי היה התקף חרדה.
לי לקח כמה ימים להבין את זה.
זה היה כל כך זר לי - להווייה שלי כ:
חזק.
אמיץ.
מוביל.
להתחיל לפגוש את זה
.jpg)
דבר ראשון ניסיתי לאתר את הטריגר, לנסות לשחזר מה הפעיל את מה.
עניין הכסף לא חדש אצלי - מרוב חששות לא רואים את החרדה מגיעה.
אז העברנו להדס את כל ענייני הכסף עד להודעה חדשה.
ואני הפסקתי להיכנס לסופרים עד יעבור זעם.
ההבנה הזאת היתה קשה לבליעה אבל היא הביאה איתה גם מזור ונחמה:
התחלתי להפנים - פשוט כי לא השארתי לעצמי ברירה.
כרגע אני לא:
חזק.
אמיץ.
מוביל.
ועכשיו גם יכולתי אני לקבל את זה…
כשמשהו כ"כ חזק שמנכיח את עצמו קורא לתשומת ליבי - אני מקשיב,
הרי לא תכננתי להישאר מחוץ לסופרים לשארית חיי 🙂.
מה זה מבקש ממני לראות
השיחרור מהטריגר (התעסקות בכסף) , בעזרת הדס, מאד עזר לי.
היא פשוט לקחה הכל אליה וממש לא דיברנו על כסף בכלל.
שנינו נתנו לי (ולה) רגע לראות את הטראומה ולקבל אותה.
חרדה היא לא בעיה מתמטית שצריך לפתור.
היא סוג של התרעה.
שהגענו לסף.
שאם לא נעצור רגע,
הלב שלנו ינטוש את הטיסה באמצע.
משהו מתחיל להיפתח
עברו כמה שבועות.
התחלתי להפנים מה קרה לי.
בעיקר -
התחלתי להקשיב.
הטריגרים לא נעלמו,
הרגשות עדיין יכולים לבעבע.
אלה מפתחות
לדלתות של גדילה.
אם אצלי זה התחיל מהבנה -
אצל הדס,
זה התחיל מהגוף.
יש רגעים
שבהם הגוף מבקש משהו אחר.
וזה פגש גם את הדס.
בצורה אחרת לגמרי.
.jpg)
על הדרך שהדס עשתה,
במאמר הבא בטרילוגיה.
